הַסַּבּוֹן בָּכָה מְאוֹד
דָּנִי לֹא רוֹצֶה בִּי עוֹד
וּמִבְרֶשֶׁת הַשִּׁנַּיִם
מִתְיַפַּחַת שִׁבְעָתַיִם

וְאוֹמֶרֶת לַמִּשְׁחָה
אַל תִּבְכִּי אַךְ הִיא בּוֹכָה
וְהַבֶּרֶז כַּעֲסָן
הוּא כּוֹעֵס מְאוֹד עַל דָּן

וְהַמַּיִם, מַיִם, מַיִם
צַר לָהֶם עַל הָאָזְנַיִם
הֵם שָׁרִים, שָׁרִים, שָׁרִים, שָׁרִים...