מתוק כשמרלי

אֲפִלּוּ דּוּדוּ נֶעֱצָב כְּשֶׁאַתְּ טָסָה.
וְהֶחָלָל שֶׁבִּי רֵיק כְּאִלּוּ נָאסָ"א.
אֲנִי נִלְחָם בַּאֲרָיוֹת אֲנִי מוּפָאסָה.
וְאֵין שׁוּם כּוֹחַ שֶׁיּוֹרִיד לִי אֶת הַמָּסָה.
רַק תַּגִּידִי וְאָרוּץ אֶל תּוֹךְ הַגֹּב.
הַדְּבַשׁ וְהַכַּוֶּרֶת, אֶל הָעֹקֶץ אֶל הַטּוֹב,
כְּשֶׁאֲנִי מַרְגִּישׁ קָרוֹב...

אַתְּ עוֹשָׂה מָתוֹק כְּמוֹ בּוֹבּ כְּשֶׁמַּרְלִי,
בְּלֵילוֹת קָרִים אַתְּ חֲסֵרָה.
צוֹבַעַת אֶת הַשֶּׁמֶשׁ בְּאָדֹם,
מְצַיֵּר אוֹתָךְ מוּלִי הַיּוֹם.