אגדת השמש והירח

צֵל הַיָּרֵחַ
אֶל פְּנֵי הַשֶּׁמֶשׁ נִמְשָׁךְ.
תָּמִיד בֵּין יוֹם וּבֵין לַיְלָה,
נוֹגְעִים שָׁם לְמַעְלָה,
וְזֶה לֹא דַּי לוֹ, לֹא דַּי לָהּ –
רַק לְרֶגַע וְהָלְאָה.
וְכָךְ כָּל יוֹם, שָׁנִים אֵין סְפֹר,
הוּא מֵת בְּאוֹרָהּ,
הִיא בְּאוֹרוֹ.
שְׁקִיעַת זְרִיחָה וְרֻדָּה,
אַהֲבָה אֲבוּדָה.